יְשַׁעְיָהוּ נ״ז · י״ג

אַצְוָחִי כְעַן אִם יִפְרְקוּנִיךְ עוֹבָדֵי שִׁקְרִין דַהֲוֵית מִתְעַסְקָא בְהוֹן מִיַנְקוּתִיךְ וְיַת כּוּלְהוֹן יִטוֹל רוּחָא יְהוֹן כִּלְמָא וּדְרָחֵיץ עַל מֵימְרִי יַחְסִין אַרְעָא וְיֵירַת טוּרָא דְקוּדְשִׁי:

בזעקך יצילוך קבוציך. אלה שקבצת להושיעך, והנה קבוציך תאר השם, כמו למודי יי (ישעיהו נ"ד י"ג):

ואת כולם ישא רוח יקח הבל. (אותם) דרך משל שיאבדו ולא יראו ישועת השם:

והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי. והנה הוא דבק עם הפרשה הנכתבת למעלה כל שומר שבת (ישעיהו נ"ו ו'):

בזעקך. בעת תאספי רכב ופרשים מצבא העובדי כוכבים הבאים לעזרתך מול האויב וכי יצילוך הקבוץ שקבצת בתמיה:

ואת כולם וכו׳. אבל את כולם ישא הרוח ויפוצו על פני האדמה והבל יקחם ר״ל יכלו מן העולם במעט סיבה ואיה אם כן בטחונך והחוסה בי. משא״כ החוסה בי הנה ארצו תשאר לו לנחלה ועיר ציון הר קדשי ישאר לו לירושה ולא יזיזנו האויב משם ועל חזקיהו נאמר שבטח בה׳ ולא זז ממקומו לא כמו שחשב סנחריב:

בזעקך. ענין קבוץ ואסיפה על כי באה בזעקת המאסף וכן מה לך כי נזעקת (שופטים י״ח:כ״ג):

הבל. דבר שאין בו ממש:

והחוסה. ענין בטחון:

ויירש. מל׳ ירושה: