וְאָמַ֥ר סֹֽלּוּ־סֹ֖לּוּ פַּנּוּ־דָ֑רֶךְ הָרִ֥ימוּ מִכְשׁ֖וֹל מִדֶּ֥רֶךְ עַמִּֽי׃ {ס}

וְיֵימַר אַלִיפוּ וְאַזְהָרוּ אַפְנוֹ לֵב עַמָא לְאוֹרַח תִּקָנָא סְלִיקוּ תַקְלַת רַשִׁיעַיָא מֵאוֹרַח כְּנִשְׁתָּא דְעַמִי:

ואמר. האומר או הקורא או הכרוז:

סולו סולו. המסילה סקלו מאבן, וטעם פעמים שהקורא יקרא כן פעם אחר פעם:

מדרך עמי. שהיו עובדי השם, על כן בסוף הפרשה אין שלום אמר יי לרשעים:

ואמר. חזקיה שחסה בי יאמר סלו סלו ר״ל עשו מסילה ודרך כבושה:

פנו דרך. מן המכשולות:

הרימו. הפרישו אבני מכשול מן הדרך שילכו בו בני עמי כי לא יפחדו עוד מן האויב כי מת ואיננו:

סלו. מלשון מסילה ודרך כמו ויסלו עלי ארחות אידם (איוב ל׳:י״ב):

פנו. ענין הסרה:

הרימו. ענין הפרשה וכן תרומה לה׳ (שמות ל):