בְּרֹ֤ב דַּרְכֵּךְ֙ יָגַ֔עַתְּ לֹ֥א אָמַ֖רְתְּ נוֹאָ֑שׁ חַיַּ֤ת יָדֵךְ֙ מָצָ֔את עַל־כֵּ֖ן לֹ֥א חָלִֽית׃

בְּסַגִיאוּת אוֹרְחָתִיךְ לָאֵית לָא אֲמַרְתְּ לְמִתַּב נִכְסִין סַגִיאִין אַסְגֵית עַל כֵּן לָא סַבַּרְתְּ לְמֵיתָב:

ברוב דרכך יגעת. מרוב דרכים ששנית, והנה יגעת, ולא אמרת נואש לבי, כמו ונואש ממנו שאול (שמואל א' כ"ז ב'), רק אמרת אולי תועיל יגיעתי:

חית. כמו כח, והטעם דבק עם יגעת, על כן לא חלית:

ברוב דרכך. במה שהלכת הרבה בדרכי לבך לבקש עזר ממלך אשור הנה נתייגעת הרבה בזה ועכ״ז לא אמרת אתייאש עצמי מלבקש עזרה ממנו לפי רוב הטורח:

חית ידך מצאת. על כי מצאת ממנו כח ידך כי זרוע לך ברכב ובפרשים לכן לא נעשית חולה וכואב עם כל הטורח כי קבלת בשמחה:

נואש. מל׳ יאוש ועזיבת הדבר כמו ואמרו נואש (ירמיה יח):

חית. ענין כח ובריאות וכן עד חיותם (יהושע ה):

חלית. מל׳ חולי ומכאוב: