יְשַׁעְיָהוּ נ״ו · י׳

סַכְוָאֵיהוֹן סָמָן כּוּלְהוֹן לָא יָדְעִין מִדַעַם כּוּלְהוֹן כַּלְבִין חַרְשִׁין לָא יָכְלִין לְמִנְבַּח נַיְמִין שָׁכְבִין רַחֲמִין לְמִדְמָךְ:

צופיו. יאמר אל נביאי השקר שהיו בישראל, והיו כצופים עורים, והנה דרך משל, על היום או על כלבים אלמים בלילה כי לא ישמרו הבית ותועלת אין בהם:

לנבוח. זעקת הכלב, וכן בלשון קדר:

הזים. כמו כלבים, ואין ריע לו, כי הה"א עיקר כה"א הורים והוגים (ישעיהו נ"ט י"ג), כי לא יבא הפועל מבנין הפעיל כי אם במ"ם, פירש רבי יונה אמר המתרגם ניימין שכבין, לפי שהכלבים הם אדוקים בתנומה יותר משאר כל בעלי חיים, והנה הטעם כפול:

צופיו עורים. עתה חזר להוכיח את ישראל ואמר הצופים שלהם אשר הועמדו לראות אם השונא בא לעיר הנה המה עורים ואינם רואים ור״ל שרי העם המדריכים את העם אינם משגיחים לתקן דרך העם ועושים עצמם כאלו לא ידעו בקלקול הדור:

כולם כלבים אלמים. כל השרים מישראל אינם מזהירים את העם על התשובה ולא יועילו להם והמה ככלבים אלמים אשר לא יוכלו לנבוח להבריח החיות הטורפות מן העדר שאין בהם תועלת:

הוזים שוכבים. השרים המה נרדמים בשינה עמוקה או שוכבים על המטה להתענג להביאם לידי תנומה הוא שינה קלה כי יאהבו׳ את התנומה כדרך המתענגים ולא שמו לב בתקון העם:

צופיו. מלשון צופה הרואה על המגדלים:

לנבוח. כן נקרא צעקת הכלב:

הוזים. ענין תרדמה כת״י ואין דמיון:

לנום. מלשון תנומה והיא שינה קלה: