וְלֹ֣א צָמְא֗וּ בׇּֽחֳרָבוֹת֙ הוֹלִיכָ֔ם מַ֥יִם מִצּ֖וּר הִזִּ֣יל לָ֑מוֹ וַיִּ֨בְקַע־צ֔וּר וַיָּזֻ֖בוּ מָֽיִם׃

וְלָא אַצְחֵינוּן בְּחָרְבָתָא דַבְּרִינוּן מַיָא מִטוּנְרָא אַפִּיק לְהוֹ וּבְזַע טִינְרָא וּנְגוּדוּ מַיָא:

מים מצור. והטעם ממקום שלא היה שם מים:

ויזובו. כמו זב מבשרו (ויקרא ט"ו ב'):

ולא צמאו. לא יצמאו בדרך עם כי יוליך אותם במקומות חרבות ושוממות כי יטיף להם מים מן הצור וימצאו לרוות צמאונם:

ויבקע צור. כפל הדבר במ״ש:

בחרבות. מלשון חורבה ושממון:

הזיל. מל׳ הזלה ונטיפה:

ויזובו. מלשון זובה ונטיפה כמו זב עמקך (ירמיה מ״ט):