וְתָבֹ֩אנָה֩ לָּ֨ךְ שְׁתֵּי־אֵ֥לֶּה רֶ֛גַע בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד שְׁכ֣וֹל וְאַלְמֹ֑ן כְּתֻמָּם֙ בָּ֣אוּ עָלַ֔יִךְ בְּרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בְּעׇצְמַ֥ת חֲבָרַ֖יִךְ מְאֹֽד׃

וְיָתְיָן לִיךְ תַּרְתֵּין אִלֵין זְמַן בְּיוֹמָא חַד תְּכַל וְאַרְמְלוּ כִּדְשָׁלְמָן יֵיתוּן עֲלָךְ בִּסְגִיאוּת חָרָשָׁךְ בִּתְקוֹף קְסָמָךְ לַחֲדָא:

ותבאנה. חסרון המלוכה ומות הבנים:

כתומם. כאשר היו הרעות שלמות והוא שם הפועל, וכל זה בעבור כשפיך:

שתי אלה. האלמנות והשכול תבאנה ברגע אחת כי מיד כשנהרג בלשאצר נלכדה העיר וגלו אנשיה:

ביום אחד וכו׳. יפרש בזה מה הם השתים:

כתומם. כדרך השלמתם באו עליך מבלי מחסור:

ברוב. עם רוב כשפיך ר״ל אף שאת מרובה בכשופים לא נצלת מידם

בעצמות עם חזקת חבריך אשר חזקו מאד וכפל הדבר במ״ש:

כתומם. מל׳ תם והשלמה:

בעצמת. ענין חוזק כמו ועצם כחו (דניאל ח׳):

חבריך הוא ממין הכשוף כמו וחבר חבר (דברים י״ח):