יְשַׁעְיָהוּ מ״ז · ח׳

וּכְעַן שְׁמַעִי דָא מְפַנֶקְתָּא דְיָתְבָא לְרָחֲצָן דְאָמְרָא בְּלִבָּהּ אֲנָא וְלֵית בַּר מִינִי עוֹד לָא אֵיתֵיב אַרְמְלוּ וְלָא אֵדַע תִּיכְלוּ:

עדינה. שם התואר מגזרת היתה לי עדנה (בראשית י"ח י"ב):

ואפסי. היו"ד נוסף כתוספת יו"ד מני אפרי' (שופטים ה' י"ד):

[אלמנה]. הבעל הוא המלך:

שכול. שם על משקל דק בכפור (שמות ט"ז י"ד) חרב שפוט (דברי הימים כ' ט'):

שמעי זאת. הדבר אשר דברתי:

עדינה. את בבל המפונקת:

אני ואפסי עוד. ר״ל אני הגברת ואין עוד זולתי:

לא אשב אלמנה. ר״ל לא יהרג המלך ולא יגלה העם כי במות המלך תחשב המדינה לאלמנה ובהגלות עמה תחשב שכולה מבנים:

עדינה. ענין עונג ותפנוק וכן מלא כרשו מעדני (ירמיהו נ״א:ל״ד):

ואפסי. כמו ואין:

שכול. מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כדוב שכול (הושע י״ג):