וַתִּבְטְחִ֣י בְרָעָתֵ֗ךְ אָמַרְתְּ֙ אֵ֣ין רֹאָ֔נִי חׇכְמָתֵ֥ךְ וְדַעְתֵּ֖ךְ הִ֣יא שׁוֹבְבָ֑תֶךְ וַתֹּאמְרִ֣י בְלִבֵּ֔ךְ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֥י עֽוֹד׃

וְאִתְרְחֵיצְתְּ בְּבִישְׁתִּיךְ אֲמַרְתְּ לֵית דְחָזֵי לִי חוּכְמְתִיךְ וּמַדְעִיךְ הִיא קַלְקַלְתִיךְ וַאֲמַרְתְּ בְּלִבֵּיךְ אֲנָא וְלֵית בַּר מִינִי עוֹד:

ותבטחי ברעתך וגו'. ודעתך, רמז לחכמה חיצונה מכחדת השם:

ונקמץ אל"ף רואני בעבור היותו מהגרון:

חכמתך. שחשבת שהיא חכמה:

שובבתך. כנוי לנצוח, ושלא ירצה לשוב מדרכו:

ואפסי. כחברו, אני חכמה ואין חכם עוד כמוני:

ותבטחי ברעתך. כל בטחוניך היה בכשפים שהוא רע בעיני ה׳:

אין רואני. כי מעשה הכשפים נעשה בלט וסתר וכאומר וכי אין נראה גם לפני:

חכמתך ודעתך. מה שהיית חכם ובעל דעה זהו עשה אותך שובב ומורד:

אני ואפסי עוד. אני מצאתי חכמה ואין עוד זולתי:

שובבתך. ענין מרד והליכה בדרכי הלב מבלי הבחנה וכן משובת פתים (משלי א):