כֵּ֥ן הָיוּ־לָ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ סֹחֲרַ֣יִךְ מִנְּעוּרַ֗יִךְ אִ֤ישׁ לְעֶבְרוֹ֙ תָּע֔וּ אֵ֖ין מוֹשִׁיעֵֽךְ׃ {ס}

כֵּן הֲווֹ בִיךְ עוֹבָדֵי שְׁקָרַיִךְ דַהֲוֵית מִתְעַסְקָא בְּהוֹן מִיַנְקוּתִיךְ שִׁלְטוֹנַי תּוּקְפִיךְ גְבַר לָקֳבֵיל אַפּוֹהִי גְלוּ לֵית דְפָרִיק לִיךְ:

כן היו. על אלה החכמים:

אשר יגעת. שהיית נותנת להם ממון:

וסוחריך. שאינם מארצך, שהיו אוהביך, בבוא רעתך עזבוך:

כן היו לך. ר״ל כקש הזה כן היו לך החכמים אשר יגעת לאספם אליך וללמדם

סוחריך מנעוריך החכמים האלה אשר מעת נעוריך היו סוחריך כי נתת להם כסף במחיר חכמתם הנה עתה בבוא הצרה כולם תעו בשכלם כ״א מהם לעבר אחר ואין מי מהם מושיעך כי נסרחה חכמתם ולא מצאו הצלה ועזר:

לעברו. מל׳ עבר וצד:

תעו. מי שאין יודע מה לעשות קרוי תועה והושאל ממי שאינו יודע באיזה דרך ילך הקרוי תועה כמ״ש והנה תועה בשדה (בראשית ל״ז:ט״ו):