שִׁמְעוּ־זֹ֣את בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הַנִּקְרָאִים֙ בְּשֵׁ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִמֵּ֥י יְהוּדָ֖ה יָצָ֑אוּ הַֽנִּשְׁבָּעִ֣ים ׀ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֗ה וּבֵאלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א בֶאֱמֶ֖ת וְלֹ֥א בִצְדָקָֽה׃

שמעו זאת. שני שבטים העתידין ללכת בגולה לבבל:

שְׁמָעוּ דָא בֵית יַעֲקֹב דָמִתְקְרָן בִּשְׁמָא דְיִשְׂרָאֵל וּמִזַרְעִית יְהוּדָא נְפַקוּ דִגְזַר לְהוֹן קְיָם בִּשְׁמָא דַייָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לָא יִפְסֵיק דָכְרָנֵיהוֹן הֲלָא קַיָם מֵימְרֵהּ בִּקְשׁוֹט וּבְזָכוּ:

שמעו. וממי יהודה, כמו זרע וכמו עין יעקב (דברים ל"ג כ"ח):

הנשבעי' ביי לא באמת. הטעם שהם אומרים בפה שהם לשם, ואינם כן בלב ובמעשה:

שמעו זאת. אל יהודה ובנימין ידבר:

הנקראים וכו׳. זהו בנימין הנקרא בשם סתם שבטי ישראל:

וממי וכו׳. זהו שבט יהודה אשר יצאו מזרע יהודה הדומה אל המים ודוגמתו במקהלות וכו׳ ממקור ישראל (תהלים סח):

הנשבעים וכו׳. הרגילים לשבע בה׳ ולא יאמתו דבריהם ולא יצדיקו מאמריהם וכן נאמר ואם חי ה׳ יאמרו לכן לשקר ישבעו (ירמיהו ה׳:ב׳):

יזכירו. לשבע בו וכפל הדבר במ״ש וכאומר ע״פ מעשיהם אלה לא היו כדאים להיות נגאלים מבבל: