יְשַׁעְיָהוּ מ״ז · י״ד

הָא הֲווֹ חֲלָשִׁין כְּקַשָׁא עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא שֵׁיצִיאוּנוּן לָא יְשֵׁיזְבוּן יַת נַפְשְׁהוֹן מִיַד קָטוֹלִין לֵית שְׁאָר וּמְשֵׁיזֵיב אַף לָא אֲתַר לְאִשְׁתֵּיזָבָא בֵיהּ:

הנה וגו'. טעם אש מחנה האויב, כמו כי אש יצאה מחשבון (במדבר כ"א כ"ח):

לחמם. שם הפועל מפעלי הכפל, והוא שלם על משקל לשכב את בת יעקב (בראשית ל"ד ז') והטעם שימותו הם ולא תשאר להם שארית:

הנה היו כקש. כל החוזים היו כקש והאש שרף אותם ולא יוכלו להציל את עצמם מיד הלהב רוצה לומר החוזים לא יכלו להציל אף את עצמם מיד האויב:

אין גחלת לחמם. רוצה לומר אין שארית להם כקש הזה שאחר הדליקה לא נשאר מהם גחלת להתחמם בה:

אור. מלת אין משמשת בשתים לומר אין אור וכו׳ ר״ל לא נשאר להב לשבת נגדו להנות מאורו:

כקש. תבן דק:

נפשם. ר״ל גופם וכן ורקה נפשו (לעיל כ״ט):

לחמם מלשון חמימות:

אור. שלהבת כמו אשר אור לו בציון (לעיל ל״א):

לשבת מלשון ישיבה: