הִנֵּ֨ה הָי֤וּ כְקַשׁ֙ אֵ֣שׁ שְׂרָפָ֔תַם לֹא־יַצִּ֥ילוּ אֶת־נַפְשָׁ֖ם מִיַּ֣ד לֶהָבָ֑ה אֵין־גַּחֶ֣לֶת לַחְמָ֔ם א֖וּר לָשֶׁ֥בֶת נֶגְדּֽוֹ׃

הָא הֲווֹ חֲלָשִׁין כְּקַשָׁא עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא שֵׁיצִיאוּנוּן לָא יְשֵׁיזְבוּן יַת נַפְשְׁהוֹן מִיַד קָטוֹלִין לֵית שְׁאָר וּמְשֵׁיזֵיב אַף לָא אֲתַר לְאִשְׁתֵּיזָבָא בֵיהּ:

הנה וגו'. טעם אש מחנה האויב, כמו כי אש יצאה מחשבון (במדבר כ"א כ"ח):

לחמם. שם הפועל מפעלי הכפל, והוא שלם על משקל לשכב את בת יעקב (בראשית ל"ד ז') והטעם שימותו הם ולא תשאר להם שארית:

הנה היו כקש. כל החוזים היו כקש והאש שרף אותם ולא יוכלו להציל את עצמם מיד הלהב רוצה לומר החוזים לא יכלו להציל אף את עצמם מיד האויב:

אין גחלת לחמם. רוצה לומר אין שארית להם כקש הזה שאחר הדליקה לא נשאר מהם גחלת להתחמם בה:

אור. מלת אין משמשת בשתים לומר אין אור וכו׳ ר״ל לא נשאר להב לשבת נגדו להנות מאורו:

כקש. תבן דק:

נפשם. ר״ל גופם וכן ורקה נפשו (לעיל כ״ט):

לחמם מלשון חמימות:

אור. שלהבת כמו אשר אור לו בציון (לעיל ל״א):

לשבת מלשון ישיבה: