יְשַׁעְיָהוּ מ״ו · ג׳

שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְכׇל־שְׁאֵרִ֖ית בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽעֲמֻסִים֙ מִנִּי־בֶ֔טֶן הַנְּשֻׂאִ֖ים מִנִּי־רָֽחַם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

היו עצביהם. צלמי צורתם של בל ונבו היו לחיה ולבהמה נדמו להיות כחיה וכבהמה שמזהימין ומלכלכין עצמן ברעי שלהם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

קַבִּילוּ לְמֵימְרִי דְבֵית יַעֲקֹב וְכָל שְׁאָרָא דְבֵית יִשְׂרָאֵל דִרְחִימִין מִכָּל עַמְמַיָא וַחֲבִיבִין מִכָּל מַלְכְּוָתָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שמעו וגו'. אלהי בבל היו נשואים, ואני אלהי ישראל נשאתי':

מני בטן. מיום שהיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

שארית בית ישראל. כי עשרת השבטים כבר גלו והיו רובם:

העמוסים. הטעונים עלי מאת צאתם מבטן ולפי שאמר למעלה שהעצבים יהיו עמוסים על הבהמות לזה אחז במשל מהאומן הנושא את היונק שהוא נושאו ואינו נושא ור״ל שהוא מעולם בעזרתם הנשואים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

שארית. שיור:

מני. מן והיו״ד נוספת:

הנשואים. מל׳ משא:

רחם. רחם האשה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל