קָרְס֤וּ כָֽרְעוּ֙ יַחְדָּ֔ו לֹ֥א יָכְל֖וּ מַלֵּ֣ט מַשָּׂ֑א וְנַפְשָׁ֖ם בַּשְּׁבִ֥י הָלָֽכָה׃ {פ}

כרע בל קורס נבו. אישקרופי"ר בל קונקיא"ה נבו כך שמעתי משמו של רבינו גרשום מאור הגולה:

אִתְקְצִיצוּ וְאִתְקְטִפוּ כַּחֲדָא וְלָא יָכִילוּ לְשֵׁיזָבָא נַטְלֵיהוֹן וּפִלְחֵיהוֹן בְּשִׁבְיָא אֲזָלוּ:

קרסו כרעו. הנושאי':

ולא יכלו מלט. עצביהם נפשם, הנשואים, כי גם הם נשבו, ויש אומרים כי כרעו קרסו כל העצבים שהיו בבבל שלא הזכירם, ולא יכלו העצבים למלט משא כי הם בעצמם הלכו בשבי:

קרסו כרעו יחדיו. כל העצבים יחד כפפו קומתם וכרעו על ברכיהם ולא יכלו למלט את עצמם מן המשא לבל לשאתם בגולה:

ונפשם. הם עצמם הלכו בשבי וכאומר ואיך אם כן יוכלו להציל את העובדים להם:

מלט. ענין הצלה:

ונפשם. כמו וגופם וכן ורקה נפשו (לעיל כ״ט):