נַפְחָא מִבַּרְזְלָא חֲצִינָא עָבֵיד וּנְפַח נוּר בְּשִׁיחוּרִין וּבְמַקוּבִין מַתְקֵיף לֵיהּ וְעָבִיד לֵיהּ בִּתְקוֹף חֵילֵהּ דְאִם יִכְפַּן עַבְדֵהּ וְלָא יֵיכוּל לָא יְהֵי בֵיהּ חֵיל וְאִם יִצְחֵי וְלָא יִשְׁתֵּי מַיָא יְהֵי מְשַׁלְהֵי:
חרש. כאשר הוא סמוך הוא פתוח הרי"ש ויש [צ"ל וכאשר הוא] במקום מוכרת לעולם הוא בקמץ גדול, ואין מלה זרה במקרא:
מעצד. כלי ברזל שיחתכו בו:
ובמקבות. כלי העושה בו נקב:
יצרהו. מגזרת צורה, והנכון מגזרת יצירה:
גם רעב. תאר החרש:
חרש ברזל. עתה יספר מעשה הפסל ואומר האומן של ברזלי יעשה מעצד ופעל אותו ע״י גחלים בזרוע ובמקבות יעשהו ומחדשו:
בזרוע כחו. בזרוע בכחו ובי״ת בזרוע משמשת במקום שתים ור״ל בכל אומץ כחו:
גם רעב. אף כשירעב לא יעזוב מלאכתו עד שלא נשאר בו כח וכשיצמא לא שתה מים עד שנעשה עיף ויגע וכ״ז מרוב חשקו בהמלאכה ההיא:
מעצד. שם כלי גדול עשוי לחתוך בו וכן מעשה ידי חרש במעצד (ירמיהו י׳:ג׳) בפחם. גחלת כמו נופח באש פחם (לקמן נד):
ובמקבות. הוא הפטיש וכן ותשם את המקבת בידה (שופטים ד׳:כ״א):
יצרהו. יעשהו ויחדשהו:
