יְשַׁעְיָהוּ מ״ד · י״ג

נַגָר אָעִין נָפֵיץ בְּחוּטָא מְסַר לֵיהּ בְּמַשְׁקוּלְתָּא מְגַזֵי לֵיהּ בְּאִזְמֵילַיָא וּבִנְצוּרִין מְאַחֵיד לֵיהּ וְעָבֵיד לֵיהּ כִּדְמוּת גְבַר כְּתוּשְׁבְּחַת אִתְּתָא לְמִיתַּב בְּבֵיתָא:

חרש. הזכיר פסילי האבן והברזל והנה גם פסילי העץ:

נטה קו. כי כן משפט':

יתארהו. יעשה תארו והנכון שהוא כמו ותאר לכם הגבול (יהושע ט"ו ט'), כדמות רושם:

בשרד. מין ממיני צבעונים, ואין רע לו:

יעשהו במקצעות. יתקן, ויאמר ר' יונה ז"ל כי המקצוע רמז לשרטוט:

במחוגה. מגזרת חוג, הוא הכלי שיעשה בו העגול:

בתפארת אדם. יש אומרים נקבה, ואין צורך רק הטעם כפול:

לשבת בית. כאדם שיושב בביתו:

חרש עצים. וכשנשלם מלאכת המעצד אז אומן העצים ינטה קו המדה על הקורה לחתכו במעצד לפי הראוי:

יתארהו בשרד. אח״ז יסמן תואר הפסל בצבע השרד וע״פ המסומן יעשהו במקצעות והוא כלי מכלי הנגרים:

ובמחוגה יתארהו. ובמחוגה מסבב בו ציורים עגולים לייפותו:

כתפארת אדם. ר״ל שצורתו מפוארה משאר בעלי חיים:

לשבת בית. ר״ל כל עצמו לא נעשה האל לשבת בבית כי ממקומו לא ימיש:

קו. חבל המדה:

יתארהו. מלשון תואר ותמונה:

בשרד. הוא שם צבע מה במקצעות. הוא מכלי הנגרים מקלף בהם העץ ומחליקו והוא מל׳ ואת הבית יקציע (ויקרא י״ד:מ״א) שהוא ענין קלוף:

ובמחוגה. כן שם הכלי שעושים בו העגולים:

יתארהו. ענין סבוב וכן ותאר הגבול (יהושע טו):

כתבנית. דמות לצורה: