יְשַׁעְיָהוּ מ״ג · י״ד

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ פָרִיקְכוֹן קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל בְּדִיל חוֹבֵיכוֹן אַגְלֵיתִי יַתְכוֹן לְבָבֶל וְאַחֲתֵית בִּמְשׁוֹטִין כּוּלְהוֹן וְכַסְדָאֵי בִּסְפִינַי תּוּשְׁבַּחְתְּהוֹן:

כה. שלחתי בבלה, יש אומרים כי תי"ו שלחתי רמז לנביא, ולפי דעתי שהוא דבר יי, כי בתחלה כה אמר יי, ואחר כן אני יי קדושכם, והנה הטעם, כל כך באתי במהרה, כאילו שלחתי, וחכם גדול בספרד אמר כי הכבוד ידבר עם הנביא, ושר ישראל הוא, המשולח אל בבל לגאול ישראל:

והורדתי בריחים. בריחי בבל, והיתה נלכדת, כטעם אבד ושבר בריחיה (איכה ב' ט'), שערי המדינה:

[וכשדים וגו']. ואוריד כשדים שהם באניות רנתם, אורידם מהאניות:

למענכם. למען תצאו מן הגולה שלחתי את כורש לבבל להחריבה:

הורדתי בריחים כולם. כל בני בבל הורדתים כולם בספינות וכשדים השמיעו קול צעקתם בהאניות שהלכו בהם בגולה:

בריחים. ענינו כמו ספינות ע״ש שכל מהלכם הוא ע״י הרוח:

באניות. בספינות:

רנתם. ענין קול צעקה ויללה כמו קומי רוני בלילה (איכה ב׳:י״ט):