גַּם־מִיּוֹם֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּ֑יל אֶפְעַ֖ל וּמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃ {ס}

אַף מַעַלְמָא אֲנָא הוּא וְלֵית דְמִן יְדִי מְשֵׁיזֵיב אַעַבְדִינָהּ וְלָא אֲתֵיבִינָהּ:

גם [מיום]. הטעם אני אל קודם היות [שם] יום, על כן מלת גם:

[מיום]. מהיות יום:

אני הוא. ואחר שאני אל מי ינצל מידי:

אפעל. חפצי ורצוני, ומי ישוב פעולתי:

גם מיום. גם מאז היות יום אני הוא לבדי לעזור ולהושיע:

ואין מידי מציל. את מי שארצה לאבדו:

אפעל. מה שארצה אפעל הן להושיע הן לאבד:

ומי ישיבנה. מי יוכל להשיב הפעולה ההיא ולמנעה: