לֹ֤א יִכְהֶה֙ וְלֹ֣א יָר֔וּץ עַד־יָשִׂ֥ים בָּאָ֖רֶץ מִשְׁפָּ֑ט וּלְתוֹרָת֖וֹ אִיִּ֥ים יְיַחֵֽלוּ׃ {פ}

לָא יַלְהֵי וְלָא יִלְאֵי עַד דְיַתְקֵן בְּאַרְעָא דֵינָא וּלְאוֹרַיְתֵהּ נַגְוָן יְכַתְּרוּן:

לא יכהה. הנביא, רמז על דבק ברוח בגוף:

ולא ירוץ. גופו, מפעלי הכפל, מגזרת רצוץ [בפסוק הקודם] כמו ירון ושמח (משלי כ"ט ו') והטעם לא ימות או טעמו אדם לא יכריחנו, כטעם הנזכר למעלה, והוא הנכון:

עד ישים בארץ משפ'. שתתגלה נבואתו, וזה טעם ולתורתו, תורת נבואתו, כמו לתורה ולתעודה (ישעיהו ח' כ') כאשר פירשתי:

לא יכהה. לא יכהה מאורו ולא ירוצץ ר״ל לא יחלש ולא יתרפה עד ישים משפט באנשי הארץ:

ולתורתו. אל מה שיורה וילמד יצפו ויקוו יושבי האיים הרחוקים:

ירוץ. מל׳ רציצה:

ולתורתו. מל׳ הוראה ולמוד:

ייחלו. יקוו כמו יחל ישראל (תהלים קלא):