יְשַׁעְיָהוּ מ״ב · ג׳

רצתה נפשי. עליו נתתי רוחי להודיע נביאיו את סודו וסופו משפט לגוים יוציא שנאמר (לעיל ב) והלכו גוים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו':

עִנְוְתָנַיָא דְאִינוּן דָמָן לְקַנְיָא רְעִיעַ לָא יִתַּבְּרוּן וַחֲשִׁיכַיָא דִכְבוּצִין עַמִי לָא יִטְפוּן לְקוּשְׁטָא יַפֵיק דִינָא:

קנה רצוץ. נקרא על שם סופו, וככה ובגדי ערומים תפשיט (איוב כ"ב ו'), והטעם הוא לא ישבר קנה, והטעם לא יכריח:

ופשתה. לא יכבנה, שהוא דבר קל, עד שתהיה כהה, כמו והנה כהה הנגע (ויקרא י"ג ו'), ויש הפרש ביניהם בדקדוק, כי כהה של תורה פועל עבר, וזאת כהה תואר השם, והטעם הוא לא יזיק לגוי בעבור נבואתו, רק יאמר מה שיהיה באמת:

לאמת יוציא משפט. כל גוי, כאשר הוא עתיד להיותו בגזרת השם:

קנה רצוץ. קנה המרוסס שהוא קרוב להשבר:

לא ישבור. ר״ל לא יטה דין תשושי הכח לא כדרך שמחניפים לגדולים ומטים דין החלשים:

ופשתה כהה. פשתה הדולקת שהוכהה מאורה וקרובה להכבות לא יגמור כבויה והוא גם כן משל על תשושי הכח וכפל הדבר במ״ש:

לאמת יוציא משפט. כי יוציא המשפט לאמתו ולא יטהו בעבור חלשות תשושי הכח:

קנה. מטה:

רצוץ. מרוסס וכן משענת הקנה הרצוץ (לעיל לו) ופשתה. פשתן:

כהה. ענין עכירות וחושך וכן בהרות כהות (ויקרא יג):

יכבנה. מל׳ כבוי: