כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ׃

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהּ עַלְמָא יְיָ דִי בְרָא שְׁמַיָא וּתְלָנוּן שַׁכְלִיל אַרְעָא וְדַיְרָהָא יָהֵיב נִשְׁמְתָא לְעַמָא דִי עֲלָהּ וְרוּחַ לְדִמְהַלְכִין בָּהּ:

כה. בורא השמים, כי יש להם קו, שהוא גבול לשם:

ונוטיהם. על הארץ, רמז לרקיע:

רוקע הארץ וצאצאיה. פועל, ונפתח הקו"ף בעבור העי"ן, [כמו], הנוטע, אזן הלא ישמע [תהל' צ"ד ט']:

וצאצאיה. הם הצמחים שעל פני האדמה:

נותן נשמה. לאדם, והם העם אשר עליה:

ורוח. לחיות ההולכים:

ואמר עליה [על האדם] בעבור הליכתו בקומה זקופה:

ונוטיהם. הוא נטה אותם להיות כאוהל:

רוקע. פרש את הארץ והוציא צאצאיה הם הצמחים כולם:

לעם עליה. אל העם אשר הם עליה נתן נשמה ואל שאר הבריות המתהלכים בה נתן רוח החיוני:

רוקע. ענין פרישה וכן לרוקע הארץ על המים (שם קלו):