יְשַׁעְיָהוּ מ״ב · ה׳

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהּ עַלְמָא יְיָ דִי בְרָא שְׁמַיָא וּתְלָנוּן שַׁכְלִיל אַרְעָא וְדַיְרָהָא יָהֵיב נִשְׁמְתָא לְעַמָא דִי עֲלָהּ וְרוּחַ לְדִמְהַלְכִין בָּהּ:

כה. בורא השמים, כי יש להם קו, שהוא גבול לשם:

ונוטיהם. על הארץ, רמז לרקיע:

רוקע הארץ וצאצאיה. פועל, ונפתח הקו"ף בעבור העי"ן, [כמו], הנוטע, אזן הלא ישמע [תהל' צ"ד ט']:

וצאצאיה. הם הצמחים שעל פני האדמה:

נותן נשמה. לאדם, והם העם אשר עליה:

ורוח. לחיות ההולכים:

ואמר עליה [על האדם] בעבור הליכתו בקומה זקופה:

ונוטיהם. הוא נטה אותם להיות כאוהל:

רוקע. פרש את הארץ והוציא צאצאיה הם הצמחים כולם:

לעם עליה. אל העם אשר הם עליה נתן נשמה ואל שאר הבריות המתהלכים בה נתן רוח החיוני:

רוקע. ענין פרישה וכן לרוקע הארץ על המים (שם קלו):