הַגִּ֙ידוּ֙ הָאֹתִיּ֣וֹת לְאָח֔וֹר וְנֵ֣דְעָ֔ה כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים אַתֶּ֑ם אַף־תֵּיטִ֣יבוּ וְתָרֵ֔עוּ וְנִשְׁתָּ֖עָה (ונרא) [וְנִרְאֶ֥ה] יַחְדָּֽו׃

חֲווֹ דְאַתְיָן לְסוֹפָא וְנִדַע אִם לְטַעֲוָן דְאִית בְּהוֹן צְרוֹךְ אַתּוּן פָּלְחִין אִם יָכְלִין אִינוּן לְאֵיטָבָא וּלְאַבְאָשָׁא וְנִסְתַּכֵּיל וְנֵידוֹן כַּחֲדָא:

הגידו. מדבר עם הצלמים:

האותיות. מגזרת אתא בקר (ישעיהו כ"א י"ב):

וטעם [לאחור] העתידות הבאות לאחור הוא הזמן הבא, כי הזמן שעבר יקרא לפנים, אז נדע כי יש בכם כח להטיב ולהרע:

ונשתעה. ונספר ותרגום ויספר משה (שמות י"ח ח') בארמית ואישתעי, ויש שאומרים כמו ואל תשתע (מ"א י'):

האותיות לאחור. הבאות באחרית הימים:

ונדעה. ואז נדעה אשר אלהים אתם ואף תוכלו לעשות למי טובה או רעה:

ונשתעה. ואז נספר אני והם ונראה יחדו מה לעשות בעולם ואמר בדרך לעג והתול:

האותיות. הבאות כמו אתא בוקר (לעיל כא):

לאחור. מל׳ אחרון ונשתעה. ענין ספור דברים כי תרגום של ויספר הוא ואשתעי וכן ואשעה בחקיך תמיד (תהילים קי״ט:קי״ז):