הֲלָא שְׁמַעְתָּא מִלְקַדְמִין מָא עֲבָדִית לְפַרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וְאַף עֲלָךְ אִתְנַבִּיאוּ נְבִיֵי יִשְׂרָאֵל וְלָא תַבְתָּא וְדָא חַזְיָא קֳדָמַי מִיוֹמֵי קֳדָם לְמֶעְבַּד לָךְ וְאַף אַתְקֵנְתָּא כְּעַן אַיְתֵיתָה וְדָא הֲוָת לָךְ לְתַקָלָא עַל דַהֲוָאָה קֳדָמָךְ כְּאִתְרְגוּשַׁת גַלִין דִשְׁחוֹ קִרְוִין כְּרִיכָן:
ובמלכים להשוות [י"ט כ"ה] והטעם שישתחוו ערים בצורות עם גלים נצים. ובישעיה [שם כ"ו] להשאות באל"ף מגזרת שואה (ישעיהו י' ג'), כגלים נצים או יתחלף הוי"ו באל"ף כמשפטם:
למרחוק. מזמן רחוק:
אותה. את הגזרה הזאת עשיתי מימים קדמונים ויצרתיה. ואני יצרתי את הדבר הזה וכפל הדבר במ״ש:
עתה הבאתיה. אני הבאתי עתה את הדבר על ידיך:
ותהי. אתה תהיה למכת מרדות להחריב ערים בצורות לעשותם שממה וגלים מצמיחים נצים ופרחים:
להשאות. ענין שממון וכן אמש שואה ומשואה (איוב ל׳:ג׳):
גלים. הוא כענין תל נצים. פרחים וכן הנצו הרמנים (ש״ה ז):