יְשַׁעְיָהוּ ל״ד · ו׳

חַרְבָּא קֳדָם יְיָ אִיתְמְלִיאַת דַם אִדַהֲנַת מִתְּרַב מִדַם מַלְכִין וְשִׁלְטוֹנִין מִתְּרַב כָּלְיָת רַבְרְבִין אֲרֵי קְטָלָא קֳדָם יְיָ בְּבָצְרָה וְנִכְסָא סַגִיאָה בְּאַרְעָא דֶאֱדוֹם:

חרב. הטעם גזרה:

הודשנה. מלה מורכבת מבנין שלא נקרא שם פעלו ומבנין נפעל על דעת רבים, ואיננו נכון, רק היא מלה זרה והטעם מגזרת והיה דשן ושמן (ישעיהו ל' כ"ג):

כרים. כמו חלב כרים (דברים ל"ב י"ד), דרך משל לגדולים, כמו אילי מואב (שמות ט"ו ט"ו):

בבצרה. יש אומר שהוא קושטנטינה, וזה לא יתכן כי אין לה היום אלף שנים שנוסדה, רק היא מדינה בארץ אדום:

חרב לה׳. החרב של ה׳ היא מלאה דם הרוגים:

הדשנה. נעשית דשן ושמן מן חלב ההרוגים ומדם כרים ועתודים ומחלב של כליות אילים והוא ענין משל על גודל האבדון:

בבצרה. היא מארץ מואב אבל לפי שהעמידה מלך לאדום כמ״ש וימלוך וכו׳ מבצרה (בראשית לו) לפיכך תלקה עמהם, או היא מלשון מבצר ויאמר על כרך גדול וכו׳:

הודשנה. מלשון דשן ושמן:

כרים. כבשים שמנים:

ועתודים. הם הזכרים מן העזים הגדולים:

כליות. שם מקום השומן וכמ״ש ואת הכליות ואת החלב אשר עליהן (ויקרא ג׳:ד׳):