דִּרְשׁ֨וּ מֵעַל־סֵ֤פֶר יְהֹוָה֙ וּֽקְרָ֔אוּ אַחַ֤ת מֵהֵ֙נָּה֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔רָה אִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ לֹ֣א פָקָ֑דוּ כִּי־פִי֙ ה֣וּא צִוָּ֔ה וְרוּח֖וֹ ה֥וּא קִבְּצָֽן׃

תְּבָעוּ מֵעַל סִפְרָא דַייָ וּבְעוֹ חֲדָא מִנְהוֹן לָא שְׁנָת וְאִתְּתָא לַחֲבֶרְתָּהּ לָא עַכִּיבַת אֲרֵי בְּמֵימְרֵהּ יִתְכַּנְשִׁן וּבִרְעוּתֵהּ יִתְקָרְבָן:

דרשו מעל ספ' יי. רמז לגזרות שמים שהם כתובים באצבע אלהים, והטעם שכל הגזרות תבאנה אל ארץ אדום, גם הם הנכתבות להיות ארץ אדום נוה להן:

כי פי. רמז לגזרות היוצאות מפי השם:

ורוחו. רוח פיו והנה הטעם כפול כמשפט:

דרשו מעל ספר ה׳. דרשו בספר ויקרא בפ׳ שמיני וקראו החיות והעופות הנזכרים שמה ודעו אשר אחת מהנה לא יהיה נחסר מלהיות שמה:

אשה. אחת מהנה לא תחסר את חברתה כי כולן תהיינה שמה:

כי פי. אמר במקום ה׳ הנה פי הוא צוה שיבוא ורוחו של פי הוא קבצן והוא הדבור היוצא בהפחת רוח והוא כפל ענין במ״ש:

נעדרה. ענין חסרון כמו איש לא נעדר (לקמן מ):

פקדו. גם הוא ענין חסרון כמו כי יפקד מושבך (שמואל א כ׳:י״ח):

קבצן. ענין אסיפה: