יָמִים֙ עַל־שָׁנָ֔ה תִּרְגַּ֖זְנָה בֹּטְח֑וֹת כִּ֚י כָּלָ֣ה בָצִ֔יר אֹ֖סֶף בְּלִ֥י יָבֽוֹא׃

יוֹמִין עִם שְׁנִין יְזוּעוּן דִי שָׁרָן לְרוֹחֲצָן אֲרֵי סַף עִבּוּרָא עֲלָלָא לֵית לְמִכְנַשׁ:

ימים. הטעם שנה על שנה:

רגזה. בחסרון נו"ן, והנגיד אומר שהוא לשון ציווי, ואם הוא על לשון זכר, ורבי משה הכהן אמר שהוא שם הפעל:

אוסף [בלי יבוא]. הטעם כפול, אוסף התבואה:

ימים על שנה. שנה עם שנה ר״ל לא שנה אחת כי אם שנה אחר שנה תחרדנה אתן נשים בוטחות כי גם עליכם יבוא האויב והוא נ״נ מלך בבל:

כי כלה בציר. כי אף שיכלה הבציר לא יבוא האוסף אל הבית כי האויב יקחהו:

ימים. ענינו שנה כמו ימים תהיה גאולתו (ויקרא כ״ה:כ״ט):

על שנה. עם שנה וכן ויבואו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב):

תרגזנה. ענין חרדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהילים ד׳:ה׳):

כלה. ענין השלמה:

בציר. כן נקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כ״ד:כ״א):

אוסף. הענבים המכניסים אל הבית עד לא יבואו ימי החורף וכן ולא נאסף את תבואתינו (ויקרא כ״ה:כ׳):