יְשַׁעְיָהוּ ל׳ · כ״ז

הָא שְׁמָא דַייָ מִתְגְלֵי כְמָא דְאִתְנַבִּיאוּ עֲלוֹהִי נְבִיָיא מִלְקַדְמִין תַּקִיף רוּגְזֵהּ וּקְשֵׁי מִלְסוֹבְרָא מִן קֳדָמוֹהִי עַל רַשִׁיעַיָא נְפַק לְוָט וּמֵימְרֵהּ כְּאֶשָׁא אָכְלָא:

הנה שם. טעם שם שישמע מעש' השם במחנה אשור:

וטעם ממרחק מהשמים, בעבור רדת המלאך:

וכבד משאה. כמו והמשאת החלה (שופטים כ' מ') כי שמות [רבות] הם לעשן:

הנה שם ה׳. מפלת אשור שהוא שם גבורתו של המקום הנה המפלה ההיא בא ממרחק רצה לומר מן השמים על ידי המלאך המכה בהם:

בוער אפו. הבערת האף וכובד המשא העמוסה על אשור בא ממרחק מן השמים:

שפתיו. שפתי ה׳ והוא דברי הנבואה על מפלת אשור:

ולשונו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

זעם. כעס וקצף:

אוכלת. שורפת: