יְשַׁעְיָהוּ ל׳ · כ״ו

וִיהֵי נֵיהוֹר סִיהֲרָא כְּנֵיהוֹר שִׁמְשָׁא וְנֵיהוֹר שִׁמְשָׁא יְהֵי עֲתִיד לְאַנְהָרָא עַל חָד תְּלַת מְאָה אַרְבְּעִין וּתְלָתָא כְּנֵיהוֹר שַׁבְעַת יוֹמַיָא בְּיוֹמָא דְיָתִיב יְיָ יַת גַלְוַת עַמֵיהּ וּמְרַע מְחָתֵיהּ יָסֵי:

והיה וגו'. כל המפרשים אמרו כי זה הפסוק לעתיד, וטעם הפרשה על מלחמת גוג ומגוג, רק רבי משה הכהן אמר שהיא כולה דבקה. והנה אחריה אומר הוי היורדים מצרים וככה לפניה:

וטעם אור הלבנה. שהשם יחזק אור הלבנה והחמה אחרי הגשם הרב, וזה דבר פלא:

שבעתים. פי' כאשר פירש הנביא, כאור שבעת הימים, והטעם כאור שבעת הימים מחובר:

ביום חבוש יי. בזמן שירפ' השם מכת ישר' בימי גוג או בימי אשור:

כאור החמה. תבהיק אורה כמו אור החמה:

יהיה שבעתים כאור וכו׳. יהיה שבעה פעמים ככה וחזר ופירש שיהיה כאור שבעת הימים ביחד והוא ענין משל על רוב הטובה כלפי שנאמר ביום רעה שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳):

ביום חבוש. זה הטובה יהיה בעת ירפא שברם ומכתם ר״ל אחר מפלת אשור שיהיה מכה בהם:

חבוש. ענין כריכת מטלית על מקום השבר כמו ולא חובשו (לעיל א):

ומחץ. ענין מכה ופצע כמו מחץ ראש (תהלים קי):