נִצָּ֥ב לָרִ֖יב יְהֹוָ֑ה וְעֹמֵ֖ד לָדִ֥ין עַמִּֽים׃

עֲתִיד לְמֵדָן יְיָ וּמִתְגְלֵי לְמֶעֱבַּד פּוּרְעֲנוּת דִין מִן עַמְמַיָא:

נצב. על כן נצב השם לריב, ואיננו שם כי אם שם הפועל מהבנין הכבד הנוסף, וכמוהו לדין, והטעם על גזירותיו:

עמים. טעמו רבים כמו עמים הר יקראו (דברים ל"ג י"ט):

נצב. לכן נצב ה׳ לעשות מריבה עם העמים ולדון אותם (ולפי שכל שבט לעצמו קרוי עם לזה קרא לכל ישראל בכללם בלשון עמים):