עַמִּי֙ נֹגְשָׂ֣יו מְעוֹלֵ֔ל וְנָשִׁ֖ים מָ֣שְׁלוּ ב֑וֹ עַמִּי֙ מְאַשְּׁרֶ֣יךָ מַתְעִ֔ים וְדֶ֥רֶךְ אֹרְחֹתֶ֖יךָ בִּלֵּֽעוּ׃ {פ}

עַמִי דְסִרְכוֹהִי בַזְזְהוֹי כִמְעַלְלֵי לְכַרְמָא וּכְמָרֵי חוֹבָא שַׁלִיטוּ בֵּיהּ עַמִי מְשַׁבְּחָךְ אַטְעֲיוּךְ וְאוֹרַח שְׁבִילָךְ קִלְקִילוּ:

עמי [נגשיו מעולל]. כל אחד מנוגשיו הוא עולל, והמ"ם נוסף, והוא תואר השם ואיננו פועל:

אל"ף מאשריך תחת י"וד, כי אותיות יה"וא מתחלפין, כמו אשרו חמוץ (ישעיהו א' י"ז) והטעם הראויים שיישרוך המה יתעוך:

בלעו. שחתו עד לא יודע הדרך:

נוגשיו מעולל. הליצנים שבהם המה לוחצים אותם ומושלים בהם והנשים הנואפות הנה משלו בהם כי הטו לב השרים אחרי דעתן:

מאשריך. המנהיגים המדריכים אותך המה מתעים אותך מדרך הישר:

בלעו. משחיתים דרך הישר שהלכת בו מאז למען לא תשוב אליו וכפל הדבר במ״ש:

נוגשיו. לוחציו:

מעולל. ענין שחוק ולעג:

מאשריך. ענין דרך והלוך כמו אם תטה אשורי (איוב לא):

מתעים. מל׳ תועה:

בלעו. ענין השחתה: