מַחֲטִיאֵ֤י אָדָם֙ בְּדָבָ֔ר וְלַמּוֹכִ֥יחַ בַּשַּׁ֖עַר יְקֹשׁ֑וּן וַיַּטּ֥וּ בַתֹּ֖הוּ צַדִּֽיק׃ {פ}

מְחַיְבִין בְּנֵי אֱנָשָׁא בְּמִלֵיהוֹן וְלִדְמוֹכַח לְהוֹן בֵּית דִינָא בְתַרְעָא פִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא בָּעָן לֵיהּ תַּקָלָא וְאַסְטִיאוּ בִשְׁקַר דִין זַכָּאִין:

מחטיאי. ישמרו דבור אדם ויחטיאוהו כדי להענישו, או יחטיאו אחרים בדבריהם:

יקושון. מגזרת מוקש (דברים ז' ט"ז), ור' משה הכהן אמר כי הם יוכיחו המוכיח, מגזרת התקוששו וקושו [צפניה ב' א'] ואמר כי היה השי"ן ראוי להדגש:

מחטיאי וכו׳. חוזר על מלת ונכרתו האמור במקרא שלפניו לומר שגם יכרתו אותם שהיו מחטיאים בני אדם בדבר שפתים והם נביאי השקר:

ולמוכיח. גם יכרתו אותם שהיו מכינים מוקש למי שהיה מוכיח בשער מקום מושב השופטים כמ״ש ועלתה יבמתו השערה (דברים כ״ה:ז׳):

ויטו וכו׳. גם יכרתו אותם שהיו מתעים את הצדיק מצדקתו בדברי תוהו:

יקושון. מל׳ מוקש:

בתוהו. ענין דבר שאין בו ממש כמו והארץ היתה תוהו (בראשית א׳:א׳-ב׳):