וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יַחְבֹּ֧ט יְהֹוָ֛ה מִשִּׁבֹּ֥לֶת הַנָּהָ֖ר עַד־נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם וְאַתֶּ֧ם תְּלֻקְּט֛וּ לְאַחַ֥ד אֶחָ֖ד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יִתְרְמוּן קְטִילִין קֳדָם יְיָ מִכֵּיף נַהֲרָא פְּרָת עַד נַחֲלָא דְמִצְרָיִם וְאַתּוּן תִּתְקָרְבוּן חַד לִסְטַר חַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

והיה. באותם הימים:

יחבט. כמו כי תחבט (דברים כ"ד כ'), חובט חטים (שופטי ו' י"א):

על כן תלוקטו והטעם כי ישאר מעט מרוב:

יחבוט ה׳. ר״ל כמו שחובטין את השבלים במקל להסיר התבואה מן הקשין כן יסיר את ישראל מבין האומות:

משבולת הנהר. מארץ אשור היושבים על נהר פרת עד נחל מצרים ר״ל מכל המקומות שבין זה לזה יפריש את ישראל מבין האומות:

ואתם וכו׳. בני ישראל סרס המקרא ואתם בני ישראל תלקטו וכו׳ רצה לומר אחר הפרשה תהיו אתם הנלקטים אחד אחד והמוצא אחד מכם יביאהו לירושלים:

יחבט. ענין הכאה במקל להפריש התבואה מהקשין כמו כי במטה יחבט קצח (לקמן כח):

משבלת. הוא חוזק מרוצת המים כמו אל תשטפני שבולת מים (תהילים ס״ט:ט״ז):

לאחד אחד. כמו אחד לאחד ור״ל לצרף אחד לאחד: