בִּיבֹ֤שׁ קְצִירָהּ֙ תִּשָּׁבַ֔רְנָה נָשִׁ֕ים בָּא֖וֹת מְאִיר֣וֹת אוֹתָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹא־יְרַחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ׃ {פ}

יִתְקַצַר חֵילֵיהוֹן וְיִבְהֲתוּן בְּעוֹבְדֵיהוֹן יִתַּבְּרוּן נְשַׁיָא עָלָן לְבֵית דְחַלְתְּהוֹן וּמַלְפָן יַתְהוֹן אֲרֵי לָא עַם סוּכְלְתָן אִינוּן עַל כֵּן לָא יְרַחֵם עֲלֵיהוֹן דְעַבְדִינוּן וּדְבָרָנוּן לָא יָחוּס עֲלֵיהוֹן:

ביבש קצירה. כמו וטל ילין בקצירי (איוב כ" י"ט):

תשברנה. הפארות, שהם קטנים מהקציר:

מאירות. יש אומרים מגזרת אריתי מורי (שיר השירים ה' א'), והטעם לוקטות, והטעם אפילו הנשים שאין להם כח, ויש אומרים שמאירות כמו מבעירות, והטעם כי יהיו לעצים, וזה הנכון, וכמוהו ולא תאירו מזבחי חנם (מלאכי א' י'):

ביבוש קצירה. כשתתיבש ענפיה תשבר מעצמה רצה לומר כשתתמלא סאתם ישברו מאיליהם:

נשים באות. נשים תבאנה ויבעירו בהם האש ור״ל עם חלש כנשים ישחיתו אותה:

כי לא עם בינות הוא. להבין שכל ממשלתו באה לו מה׳ ולא בכח זרועו:

עושהו. המקום שגדלו והמשילו:

ויוצרו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

קצירה. כן נקרא הענף כמו ועשה קציר כמו נטע (איוב י״ד:ט׳):

מאירות. מבערות כמו ולא תאירו מזבחי חנם (מלאכי א׳:י׳):

בינות. מל׳ בינה:

עושהו. המגדל ומרומם אותו וכן ישמח ישראל בעושיו (תהילים קמ״ט:ב׳):