וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַיהֹוָ֛ה בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {פ}

וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יִתְקַע בְּשׁוֹפָרָא רַבָּא וְיֵיתוּן דִי גְלוֹ לְאַרְעָא דְאַתּוּר וּדְאִטַלְטָלוּ לְאַרְעָא דְמִצְרַיִם וְיִסְגְדוּן קֳדָם יְיָ בְּטוּרָא דְקוּדְשָׁא בִּירוּשְׁלֵם:

והיה. הטעם אז יבקשו כל בני אפרים הנדודים לשוב אל ירושלם, כי ראו כי מלכותם אבדה:

יתקע בשופר גדול. הוא ענין משל לומר כולם יתקבצו ויבואו כאלו תקעו בשופר גדול להשמיע הקול בכל העולם להתקבץ ולבוא:

האובדים. לפי שלא חזרו לארצם מעת שגלו שמה לכן קראם אובדים בהר הקדש בירושלים. בהר המוריה העומד בירושלים והוא מקום מקדש:

יתקע. מלשון תקיעה: