כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהֹוָה֙ יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֔וֹ לִפְקֹ֛ד עֲוֺ֥ן יֹֽשֵׁב־הָאָ֖רֶץ עָלָ֑יו וְגִלְּתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־דָּמֶ֔יהָ וְלֹא־תְכַסֶּ֥ה ע֖וֹד עַל־הֲרוּגֶֽיהָ׃ {פ}

אֲרֵי הָא יְיָ מִתְגְלֵי מֵאֲתַר שְׁכִנְתֵּהּ לְאַסְעָרָא חוֹב יָתֵיב אַרְעָא עֲלוֹהִי וּתְגַלֵי אַרְעָא עַל דַם זַכַּאי דְאִתְשֵׁיד בָּהּ וְלָא תְכַסֵי עוֹד עַל קְטִילָהָא:

כי. יוצא ממקומו, הגזרות היוצאות מלפני השם:

את דמיה. הם החללים הנקברים בקרבה:

יוצא ממקומו. הוא ענין משל וכמ״ש ויצא ה׳ ונלחם בגוים (זכריה י״ד:ג׳):

לפקוד. לזכור עון יושב הארץ על היושב בה לשלם גמול המפעל:

וגלתה. הארץ תגלה את הדם על ההרוגים הנקברים בה:

לפקוד. ענין זכרון:

וגלתה. ל׳ גלוי: