בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִפְקֹ֣ד יְהֹוָה֩ בְּחַרְבּ֨וֹ הַקָּשָׁ֜ה וְהַגְּדוֹלָ֣ה וְהַחֲזָקָ֗ה עַ֤ל לִוְיָתָן֙ נָחָ֣שׁ בָּרִ֔חַ וְעַל֙ לִוְיָתָ֔ן נָחָ֖שׁ עֲקַלָּת֑וֹן וְהָרַ֥ג אֶת־הַתַּנִּ֖ין אֲשֶׁ֥ר בַּיָּֽם׃ {ס}

על לויתן נחש בריח וגו'. ת"י על מלכא דאתרברב כפרעה מלכא קדמאה ועל מלכא דאתגאי כסנחרב מלכא תנינא, בריח ל' פשוט כבריח הזה לפי שהוא ראשון:

בְּעִדָנָא הַהִיא יַסְעַר יְיָ בְּחַרְבֵּהּ רַבְּתָא תַקִפְתָּא וַחֲסַנְתָּא עַל מַלְכָּא דְאִתְרַבְרַב כְּפַרְעֹה מַלְכָּא קַדְמָאָה וְעַל מַלְכָּא דְאִתְגָאֵי כְּסַנְחֶרִיב מַלְכָּא תִנְיָנָא וְיִקְטוֹל יַת מַלְכָּא דְתַקִיף כְּתַנִינָא דִי בְיַמָא:

ביום [ההוא]. באותם הימים:

[יפקוד]. זאת הפקידה (כמו) הכתובה למעלה:

לויתן. הוא התלי ונקרא בריח בעבור שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה:

ועל לויתן. גם הוא בים, והוא צורת נחש, כי גם צורת נחש בים, ועקלתון שם התאר:

והתנין הוא הגדול אשר בים:

ויש אומרים כי לויתן נחש בריח גם עקלתון הם ביבשה, והטעם על מלכי הארץ, והתנין הוא מלך מצרים, כאשר הוא כתוב בספר יחזקאל (יחזקאל כ"ט ג'), ויש אומרים מלך צור, והישר בעיני רבי משה הכהן שהוא (רמז) כמו ויכחד כל גיבורי חיל ונגיד ושר (דברי הימים ב' ל"ב כ"א):

יפקוד ה׳. ישגיח להכות בחרבו:

על לויתן נחש בריח. הוא משל על ישמעאל שהוא מבריח ברוב הישוב מהקצה אל הקצה כמו הלויתן שמבריח את הים מהקצה אל הקצה:

ועל לויתן נחש עקלתון. הוא משל על שהוא מעוקל במעשיו כמו הלויתן שבעבור רוב ארכו מעקל עצמו במקומות מהים:

התנין אשר בים. הוא משל על יתר האומות השוכנים באיי הים שאינם לא מאמונתם ולא מהמונם:

יפקוד. ענין השגחה:

לויתן. הוא הדג הגדול שבים וכן תמשוך לויתן בחכה (איוב מ׳:כ״ה):

נחש. הלויתן הוא דומה לנחש:

ברח. כענין מטה ההושם לסגור השער ומבריח מקצה השער עד קצהו ולכן יקרא הלויתן בריח כי מבריח מקצה הים עד קצהו עקלתון. ענין עקום ועוות כמו ארחות עקלקלות (שופטים ה):

התנין. כן נקרא הדג הדומה למראית הנחש וכן התנינים הגדולים (בראשית א):