עַל־כֵּ֗ן אָלָה֙ אָ֣כְלָה אֶ֔רֶץ וַֽיֶּאְשְׁמ֖וּ יֹ֣שְׁבֵי בָ֑הּ עַל־כֵּ֗ן חָרוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי אֶ֔רֶץ וְנִשְׁאַ֥ר אֱנ֖וֹשׁ מִזְעָֽר׃

עַל כֵּן מִן קֳדָם מוֹמֵי דִשְׁקַר חֲרוֹבַת אַרְעָא וּצְדִיאוּ דְיָתְבִין בָּהּ עַל כֵּן סָפוּ יָתְבֵי אַרְעָא וְאִשְׁתְּאַר אֱנָשָׁא כִּזְעֵיר:

על כן [אלה]. באלה, חסר בי"ת כמו כי ששת ימים (שמות כ' י"א), ויש אומרים כי תחסר מלת תחת, כמו ונשלמה פרים שפתינו (הושע ל"ד ג'):

חרו. כמו וחרה נחשתה (יחזקאל כ"ד י"א), כמו נשרפו:

על כן אלה. בעבור האלה אשר היתה לשוא לכן כלתה הארץ ושממו יושביה:

על כן. בעבור עון האלה נשרפו יושבי הארץ ונשאר מהם מעט אנשים:

אלה. ענין שבועה וכן ושמעה קול אלה (ויקרא ה׳:א׳):

אכלה. ענין השחתה וכליון:

ויאשמו. מלשון שממה וכן גם עדרי הצאן נאשמו (יואל א׳:י״ח):

חרו. ענין יובש ושרפה וכן נחר מפוח (ירמיה ז):

אנוש. הוא שם משמות האדם:

מזער. מעט כמו ושאר מעט מזער (לעיל טז):