יְשַׁעְיָהוּ כ״ד · א׳

הנה ה' בוקק הארץ ובולקה. הרי נבואה זו פורענות לישראל לפי שניבא להם נחמה זו והם עתידים לראות לפניה צרה רבה לכך אמר להם לא לכם אני אומר שתירשוה כי הנה הקב"ה בוקק ובולק אתכם והנותרים מכם ליום הגאולה המה ישאו קולם ירונו זהו סוף הענין ולהם נבאתי הנבואה הטובה:

הָא יְיָ מַבֵּיז אַרְעָא וּמְסַר לָהּ לְסָנְאָה וְתַחְפֵּי בַהֲתָא אַפֵּי רַבְרְבָהָא עַל דַעֲבַרוּ עַל אוֹרַיְתָא וִיבַדַר יַת דְיָתְבִין בָּהּ:

הנה בוקק. כמו מריק וכמוהו גפן בוקק (נחום ב' י'):

ובולקה. בטעם מחריבה, ואחות זאת המלה בספר הזה:

ועוה. יהפך פניה:

הנה ה׳ בוקק וכו׳. יריק את א״י מיושביה כי יגלו ממנה:

ובולקה. גוזר אותה מן הישוב:

ועוה פניה. יעות ויעקר חשובי הארץ:

והפיץ. יפיצם ע״פ הארץ:

בוקק. ענין רקות כמו גפן בוקק ישראל (הושע י׳:א׳):

ובולקה. ענין כריתה וכן בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב׳:י״א) ובדרז״ל לא חילק ידענא ולא בילק ידענא (חולין יט):

ועוה. מל׳ עוות ועקום:

פניה. ר״ל החשובים:

והפיץ. ענין פזור: