יְשַׁעְיָהוּ כ״ד · ב׳

בוקק. מרוקן:

וִיהֵי חִילוֹנָאָה כְּכַהֲנָא עַבְדָא כְּרִיבּוֹנֵהּ אַמְתָא כְּמֶרָתָהּ זָבְנָא כִּמְזַבְּנָא יָזְפָא כְּמוֹזְפָא רָשָׁא כְּמַן דְרָשֵׁי בֵיהּ:

והיה. כל האדם יהיו שוים ברעה הזאת וכאשר יתחברו שנים כפי"ן היא דרך קצרה וכן הוא האדון כעבד והעבד כאדוניו:

כמלוה. הוא הנותן משלו חנם:

כנושה. הוא בעל הממון:

ואשר נושא בו. הוא הלוקח ממון על משכונו:

כעם ככהן וכו׳. המשחיתים את הארץ לא ישאו פני גדול אלא כולם יהיו שוין בגזרה כקטן כגדול:

כקונה כמוכר. בזמן שהעם יושב בטח על נחלתו הקונה שמח והמוכר עצב בעת ימכר מה מאחוזתו אבל בעת ילכו בגולה לא ישמח הקונה והמוכר לא יתאבל על המכירה:

כמלוה כלוה. דרך המלוה למשול בלוה כמ״ש עבד לוה לאיש מלוה (משלי כ״ב:ז׳) אבל כיון שהשבאי יקח הכל כאלו אין לזה על זה כלום כי הלוה אין לו מה לשלם ולא הפסיד למלוה כי אם היה נשאר בידו היה השבאי נוטל ממנו:

כנשה. הוא הלוה בדבר זולת הכסף:

כאשר נשא בו. הוא המלוה את הלוה:

כעם ככהן. כפל הכפי״ן להורות על דמיון גמור:

כגבירתה. כאדונית:

כנשה. ענין הלואת דברים זולת הכסף כיין ושמן ותבואה כמ״ש משאת מאומה (דברים כד):