וְהָיָ֨ה סַחְרָ֜הּ וְאֶתְנַנָּ֗הּ קֹ֚דֶשׁ לַֽיהֹוָ֔ה לֹ֥א יֵאָצֵ֖ר וְלֹ֣א יֵחָסֵ֑ן כִּ֣י לַיֹּשְׁבִ֞ים לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙ יִהְיֶ֣ה סַחְרָ֔הּ לֶאֱכֹ֥ל לְשׇׂבְעָ֖ה וְלִמְכַסֶּ֥ה עָתִֽיק׃ {פ}

וִיהֵי סְחוֹרְתָּהּ וְאַגְרָהּ קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ לָא יִתְאַצֵר וְלָא יִתְגְנַז אֲרֵי לְדִמְשַׁמְשִׁין קֳדָם יְיָ יְהֵי אַגְרָה לְמֵיכַל לְמִסְבַּע וְלִכְסוּ דִיקָר:

והיה וגו'. מאשר תרויח תקדיש ממנו לשם:

לא. יושם באוצר ולא במקום חוסן:

כי ליושבים לפני יי. הם גלות ירושלם בשובם בימי כורש:

לאכל לשבעה. הגולה תשבע:

ולמכסה. מכסה:

עתיק. תקיף כמו יצא עתק מפיכם (שמואל א' ב' ג'):

ויש שואלים והלא התורה אסרה אתנן זונה (דברים כ"ג י"ט) ואיך אמר הנביא כי אתנן צור הזונה יהיה קודש, התשובה הכתוב בתורה הוא האמת וזה שאמר הנביא הוא על דרך משל ואיננה זונה כלל:

סחרה ואתננה. הוא כפל ענין במ״ש:

קדש לה׳. מאשר תרויח תקדיש ממנו לשם ה׳:

לא יאצר. לא יונח הריוח בבית האוצר:

ולא יחסן. כפל הדבר במ״ש:

כי ליושבים וכו׳. סחרה ריוח סחרה הקדיש לכהנים היושבים לפני ה׳ בבית המקדש:

לאכול לשבעה. להיות להם למאכל עד כדי שביעה ולכסות חזק וחשוב:

יחסן. ענינו כמו אוצר וכן חוסן ויקר יקחו (יחזקאל כ״ב:כ״ה):

ולמכסה. ולכסות:

עתיק. ענינו חוזק וחשוב וכן הון עתק (משלי ח):