יְשַׁעְיָהוּ ב׳ · כ״ב

אִתְמְנָעוּ לְכוֹן מִלְאִשְׁתַּעְבָּדָא לְאֱנָשָׁא בְּמֶעְבְּדֵיהּ דַחֲלָא דְנִשְׁמַת רוּחַ חַיִין בְּאַפּוֹהִי אֲרֵי יוֹמָא דֵין הוּא קַיָם וּמְחַר לֵיתוֹהִי וְכִלְמָא חֲשִׁיב הוּא:

חדלו וגו'. אחר שהשם גזרו עליכם, וזהו מפני פחד יי', אין כח באדם לבטל גזירתיו, על כן חדלו לכם מן האדם שלא יושיעו אתכם כי הבל המה:

חדלו לכם. מנעו עצמכם מעבודת האלילים כי תבינו הדבר מן האדם אשר יש נשמה באפו הראיתם במה נחשב הוא הלא תצא רוחו ישוב לאדמתו ואיך א״כ ראוי לעבוד האליל שאפילו נשמת חיים אין בו: