כִּי֩ הִנֵּ֨ה הָאָד֜וֹן יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת מֵסִ֤יר מִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וּמִ֣יהוּדָ֔ה מַשְׁעֵ֖ן וּמַשְׁעֵנָ֑ה כֹּ֚ל מִשְׁעַן־לֶ֔חֶם וְכֹ֖ל מִשְׁעַן־מָֽיִם׃

מסיר מירושלים וגו'. כולה מפורשת במסכת חגיגה שמנה עשר קללות קלל ישעיה את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד:

אֲרֵי הָא רִבּוֹן עַלְמָא יְיָ צְבָאוֹת מַעְדֵי מִירוּשְׁלֵם וּמִיהוּדָה סְמַךְ וּסְעֵיד כָּל סְמַךְ מֵיכַל וְכָל סְעֵיד מִשְׁתֵּי:

כי וגו'. יתכן היות זאת הפרשה פירוש הארזים וההרים וכלם, או יתכן שתהיה דבקה עם חדלו לכם מן האדם, והוא הנכון בעיני:

משען ומשעינה. דרך צחות, והטעם כל משען, ופי' כל משען לחם ומים:

מסיר וכו׳. ר״ל לא ימצא בהם לא איש ולא אשה אשר יחונן דלים להספיק להם לחם ומים:

משען לחם. על כי חיות האדם תלויים בלחם ובמים ונשען בהם אמר משען לחם וכמ״ש כל מטה לחם שבר (תהילים ק״ה:ט״ז):