בּ֣וֹא בַצּ֔וּר וְהִטָּמֵ֖ן בֶּעָפָ֑ר מִפְּנֵי֙ פַּ֣חַד יְהֹוָ֔ה וּמֵהֲדַ֖ר גְּאֹנֽוֹ׃

וְיַעֲלוּן לְמֶעֱרַק בְּמַעֲרַק בְּטִנָרָא וּלְאִטַמָרָא בְּעַפְרָא מִן קֳדָם דְחִילָא דַייָ וּמִזִיו יְקָרֵיהּ:

בא. שם הפועל, כמו כי בא יבוא (חבקוק ב' ג'), או צווני שיאמר כן כל איש לרעהו:

וכן הטמן. מבנין נפעל:

בוא. אז יאמר איש לאחיו בוא להטמן בנקיקי הצור ובמחילות העפר מפני הפחד והוא ענין מליצה כי אין מסתור לפניו:

גאונו. מל׳ גאוה וממשלה: