כִּי֩ יְרַחֵ֨ם יְהֹוָ֜ה אֶֽת־יַעֲקֹ֗ב וּבָחַ֥ר עוֹד֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְהִנִּיחָ֖ם עַל־אַדְמָתָ֑ם וְנִלְוָ֤ה הַגֵּר֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנִסְפְּח֖וּ עַל־בֵּ֥ית יַעֲקֹֽב׃

כי ירחם ה' את יעקב. לשמור להם הבטחת גאולתם מיד בבל:

אֲרֵי יְרַחֵם יְיָ עַל דְבֵית יַעֲקֹב וְיִתְרְעֵי עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְיִשְׁרִינוּן עַל אַרְעֲהוֹן וְיִתּוֹסְפוּן גִיוֹרִין עֲלֵיהוֹן וְיִסְתַּמְכוּן עַל בֵּית יַעֲקֹב:

כי. כאשר נלכדה בבל אז שלח כורש לגולה [צ"ל הגולה]:

ונספחו. יתחברו כמו ספחני נא (שמואל א' ב' ל"ו):

כי ירחם ה׳. חוזר למעלה לומר וזה יקרב עת קץ בבל כי ירחם וכו׳ ובחורבן בבל תהיה תשועה לישראל:

ובחר. עוד כאומר ותקטן עוד זאת בעיני ה׳ כי עוד יבחר בכל ישראל בימי המשיח ותהיה גאולה שלמה ואת כולם יניח על אדמתם:

ונלוה. יתחברו גרים עליהם ונספחו וכו כפל הדבר במ״ש:

והניחם. תרגומו וישרינון:

ונלוה. ענין חבור כמו לוית חן (משלי א) ונספחו ענין אסיפה וקבוץ כמו תחת חרול יסופחו (איוב ל):