בִּלְתִּ֤י כָרַע֙ תַּ֣חַת אַסִּ֔יר וְתַ֥חַת הֲרוּגִ֖ים יִפֹּ֑לוּ בְּכׇל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ {פ}

בְּכֵן בַּר מִן אַרְעֲכוֹן אֲסִירִין תִּתְאַסְרוּן וּבַר מִקִרְוֵיכוֹן קְטִילִין תִּתְרְמוּן בְּכָל דָא לָא תָבוּ מֵחוֹבֵיהוֹן דִיתוּב רוּגְזֵיהּ מִנְהוֹן וְעַד כְּעַן מַתְקְפִין מָרְדֵיהוֹן וְעוֹד מָחָתֵיהּ עֲתִידָא לְאִתְפְּרָע מִנְהוֹן:

בלתי וגו'. הטעם כל זה עשיתם, לא ימלט רק מי שיכרע תחת אסיר ויפיל עצמו תחת הרוגים כאילו הוא הרוג כמוהם:

בלתי כרע. במקום אשר לא כרע כריעת המרבץ שם באותו המקום יהיה אסיר רצה לומר חוץ מארצכם תאסרו:

ותחת. ובאותו מקום יפלו הרוגים:

ועוד ידו נטויה. להכות בהם בהיותם בארץ אויביהם:

בלתי. ענינו כמו לא:

תחת. במקום כמו שבו איש תחתיו (שמות יח):