וּמַֽה־תַּעֲשׂוּ֙ לְי֣וֹם פְּקֻדָּ֔ה וּלְשׁוֹאָ֖ה מִמֶּרְחָ֣ק תָּב֑וֹא עַל־מִי֙ תָּנ֣וּסוּ לְעֶזְרָ֔ה וְאָ֥נָה תַעַזְב֖וּ כְּבוֹדְכֶֽם׃

וּמַה תַּעְבְּדוּן לְיוֹמָא דְיִסְעֲרוּן עֲלֵיכוֹן חוֹבֵיכוֹן וּלְרִיגוּשׁ עָקָא מֵרָחִיק יֵיתֵי לְאָן תְּעַרְקוּן לְסָעִיד וְהֵיכָא תִשְׁבְּקוּן יְקָרְכוֹן:

ומה וגו'. הטעם כל זה עתיהם, והנה מה תעשו ביו' שיפקוד השם עונותיכ':

כבודכם. הוא ההמון:

ומה תעשו. כאומר אם אין כח ביד האלמנות והיתומים אבל מה תשיבו למקום ב״ה בעת יפקוד עליכם העון הזה:

ולשואה. לעת תבוא עליכם החושך ממרחק וזהו מלך אשור:

לעזרה. לעזור לכם:

ואנה תעזבו. כשתלכו בגולה איה תעזבו ההון אשר אספתם בגזל הלא לא ישאר לא בן ולא בת:

פקודה. ענין זכרון כמו ותפקוד עלי עון האשה (ש״ב ג):

ולשואה. ענין חושך כמו אמש שואה (איוב ל):

על מי. כמו אל מי:

ואנה. איה:

כבודכם. כן יקרא העושר וכן עשה את כל הכבוד הזה (בראשית ל״א:א׳):