וְיַיתֵי עֲלוֹהִי יְיָ צְבָאוֹת מְחָא כְּמָחַת מִדְיָן בִּשְׁקִיף עוֹרֵב וּמַרְוָתֵיהּ תֶּעְדֵי מִנְכוֹן כְּמָא דַעֲדַת מַרְוַת פַּרְעֹה עַל יַמָא וְיִתְעַבְדָן לְכוֹן גְבוּרָן כִּדְבְּאוֹרַח מִצְרָיִם:
ועורר וגו'. וכמכת מטהו על הים בשוב המי' על מצרים:
ונשאו. רמז לסנחריב בשובו בבושת:
ועורר. ה׳ יעורר עליו שוט המכה דוגמת מכת מדין בימי גדעון שנפלו בלילה אחד והמלכים שברחו נהרגו עורב בצור עורב וכן כולם כמ״ש בשופטים ולקצר לא זכר אלא אחד מהם ורצה לומר כמוהם יהיה סנחריב אחר שישוב לארצו ימות שם בחרב:
ומטהו. חוזר על מלת ועורר לומר שיעורר עליו מטהו אשר היה על הים בפרעו ובחילו:
ונשאו. יטלטלנו מן העולם כדרך שנשא את מצרים:
ועורר. מל׳ התעוררות:
שוט. ענינו כמו שבט וכן שוט לסוס (משלי כו):
ונשאו. מל׳ משא וטלטול:
בדרך. בענין: