וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יָס֤וּר סֻבֳּלוֹ֙ מֵעַ֣ל שִׁכְמֶ֔ךָ וְעֻלּ֖וֹ מֵעַ֣ל צַוָּארֶ֑ךָ וְחֻבַּ֥ל עֹ֖ל מִפְּנֵי־שָֽׁמֶן׃

וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא תֶּעְדֵי מַרְוָתֵיהּ מִנָךְ וְנִירֵיהּ מֵעַל צַוְרָךְ וְיִתְּבְרוּן עַמְמַיָא מִן קֳדָם מְשִׁיחָא:

והיה. יסור סבלו, של מלך אשור:

וכ"ף צוארך שב ליהודה:

וחבל. כמו השחתה, וכן וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה' ה'), וטעמו וישחת העול כאשר יושם שמן בצואר, והטעם שיתגבר יהודה:

סבלו. המשא שהעמיס סנחריב על שכם ישראל יוסר אז:

ועולו. העול שנתן על צוארך יוסר וכפל הדבר במ״ש:

וחבל עול. הוא מאמר הלציי על כי הדרך אשר שומן הצואר נשחת מפני העול אמר שיהיה בהפך שתשחת העול מפני השומן ר״ל סנחרב המטיל העול יאבד על ידי חזקיה:

סבלו. ענין משא כבד כמו נושא סבל (מ״א ה):

שכמך. כתפך:

ועולו. הוא ההושם בצואר הבהמה כשהיא חורשת:

וחובל. ענין השחתה כמו וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה׳:ה׳):