יְהוֹשֻׁעַ ט״ו · ח׳

וְעָלָה וְגו' גֵּי בֶן הִנֹּם עוֹדֶנּוּ עוֹלֶה מְעַט עַד עֵין עֵיטָם וּמִשָּׁם וָהָלְאָה הוּא יוֹרֵד, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל בִּשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים נד ב): סָבוּר לְמִבְנָיְיהוּ בְּעֵין עֵיטָם שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִירוּשָׁלַיִם מְעַט.

אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב נִמְצֵאת יְרוּשָׁלַיִם חוּץ מִן הַחוּט וְאֵינָהּ בִּגְבוּל יְהוּדָה אֶלָּא בִּגְבוּל בִּנְיָמִין שֶׁהוּא בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל יְהוּדָה.

וְסָלֵיק תְּחוּמָא לְחֵילַת בַּר הִנֹם דִלְעִיבַּר יְבוּס מִדָרוֹמָא הִיא יְרוּשְׁלֵם וְסָלֵק תְּחוּמָא לְרֵישׁ טוּרָא דְעַל אַפֵּי חֵילַת הִנֹם מַעַרְבָא דְבִּסְיָפֵי מֵישַׁר גִבָּרַיָא צִפּוּנָא:

ועלה הגבול. מעין רוגל נכנס הגבול לפנים, לצד הדרום, ועלה במעלה ההר לגי בן הנם, אשר עמדה מצד ירושלים בדרומה (וירושלים עצמה היתה מנחלת בנימן אבל רצועה היתה יוצאת מנחלת יהודה ובאה בירושלים זבחים נד ב) ואמר לשון ועלה כי ירושלים היתה גבוהה מכל ארץ ישראל, זולת עין עיטם:

היא ירושלים. על היבוסי יאמר:

ועלה הגבול אל ראש ההר. עודנו עולה עד מעין מי נפתוח, והוא עין עיטם הנזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה (זבחים נד ב) ימה ההר היה במערבה של גי בן הנם ובקצה הצפוני של עמק רפאים, נמצא העמק היה מגבול יהודה:

ועלה הגבול. עליה זו נמשכה עד מעין מי נפתוח ומשם התחיל לירד, כמ"ש חז"ל סבר למבניה בעין עיטם דמדלי טפי (זבחים נד ב):

היא ירושלם. נקרא כתף היבוסי על שישבו בו יבוס, וכשאמר מנגב מבואר שירושלים היה לבנימין ונחשב בנחלתו (יח, כח):

ועלה הגבול אל ראש ההר. פי' התחלת ההר בקצה שפועו, ובנחלת בנימין (שם, טז) קרא זה קצה ההר:

גיא הנום ימה. ר"ל ההר היה במערב של גיא בן הנום ובצפון של עמק רפאים:

ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלם. ידמה מזה המקום שירושלם לא נתחלקה לשבטים ואולם מה שאמר אחר זה ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להוריש' וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם יורה שירושלם היתה מנחלת בני יהודה כי לא אמר לא יכלו בני ישראל להורישם אך אמר לא יכלו בני יהודה להורישם, וממה שאמר בנחלת בנימין במנין עריהם אשר נפלו להם בנחלה וצלע האלף והיבוסי היא ירושלם ידמה כי ירושלם היתה מנחלת בני בנימין ולזה נפלה המחלוקת אם נתחלקה ירושלם לשבטים אם לא, כבר יפול ספק במה שנזכר בכאן מנחלת בני יהודה שאחר כך נתנו קצת מעריהם למטה שמעון וזכר הסבה בזה כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם איך יתכן והנה היתה זאת החלוקה כלה בגורל על פי ה' האם נעלם ממנו דבר עד שינתן בתחלה לשבט יהודה יותר מהראוי ואחר כך כשרא' שלא הספיק הוכרח לתת לשבט שמעון מנחלת בני יהודה הנה זה לא יתכן שידומ' בזה האופן ואנחנו נאמר בהיתר זה הספק כי תוך גבולות נחלת בני יהודה שהיו מכוונים מאת הש"י היו מן הערים יותר מן הראוי להם ולא נפלו כל הערים ההם לבני יהודה אך נמנו מפני היותם כלם בתוך גבולותיהם ואחר זה ביאר מה שהיה מאלו הערים לשבט שמעון ובזה נתקיים מה שאמר בתורה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל כמו שבארנו שם: