יְהוֹשֻׁעַ ט״ו · ז׳

וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר שֶׁהָיָה עֵמֶק עָכוֹר בֵּין אֶבֶן בֹּהַן לַדְּבִיר.

וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל וּכְשֶׁמַּגִּיעַ כְּנֶגֶד הַגִּלְגָּל, מַרְחִיב הַגְּבוּל וְיוֹצֵא חוּט הַמֶּצֶר לְצַד הַצָּפוֹן אֶל הַגִּלְגָּל, אֲשֶׁר הוּא נוֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים אֲשֶׁר הַמַּעֲלֶה בִּדְרוֹם הַנַּחַל, נִמְצָא הַנַּחַל חוּץ מִן הַחוּט שֶׁלֹּא בִּגְבוּל יְהוּדָה.

מִנֶּגֶב לַנַּחַל עֵמֶק וּמִדְרוֹן הָיָה בְּלֹא מַיִם.

אֶל עֵין רֹגֵל מַעְיַן הַכּוֹבְסִים, תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: עֵין קַצְרָא, וְקוֹרֵא אֶת הַכּוֹבֵס רוֹגֵל, עַל שֵׁם שֶׁבּוֹעֵט אֶת בִּגְדֵי הַצֶּמֶר בְּרַגְלָיו, פולוש בְּלַעַ"ז (דוֹרֵךְ־בְרַגְלָיו).

וְסָלֵק תְּחוּמָא לִדְבִיר מִמֵישַׁר עָכוֹר וְצִפּוּנָא מִתְפְּנֵי לְגִלְגָלָא דְלָקֳבֵיל מַסְקָנָא דַאֲדֻמִים דְמִדָרוֹם לְנַחֲלָא וְעָבַר תְּחוּמָא לְמֵי עֵין שֶׁמֶשׁ וַהֲוָן מַפְקָנוֹהִי לְעֵין קַצְרָה:

מעמק עכור. כי מאבן בהן בן ראובן בא הגבול לעמק עכור, עם שלא נזכר ומעצמו יובן:

וצפונה פונה. כשבא הגבול מול הגלגל היה חוט המיצר מרחיב ויוצא לצד צפון אל הגלגל, אשר היא נוכח מעלה אדומים, אשר המעלה ההיא עומדת בדרום הנחל, והגבול הלך מהגלגל נכחו אל מעלה אדומים, והנחל היה מן החוט המיצר ולחוץ שלא בגבול יהודה:

ועבר הגבול. ממעלה אדומים:

והיו תוצאותיו וכו׳. בצפון עין רוגל היה סוף הגבול בזה הרוחב, ומשם והלאה נכנס חוט המיצר לפנים ונתקצר הנחלה:

נוכח. נגד:

ועלה הגבול דברה. ר"ל מאבן בהן ירד לעמק עכור ומשם עלה דבירה, ודביר היה מיהודה (לקמן פסוק מט), לכן לא נזכר סימן זה בגבול בנימין (יח, יט):

וצפונה פנה אל הגלגל. פי' פה נטה החוט ממהלכו לצד צפון, ומ"ש אל הגלגל פי' אל הגליל, כי גלגל היה לפני עמק עכור בין הירדן ובין יריחו (כנ"ל ה, י; ז, כו), כי בגבול בנימין אמר (לקמן יח, יז) ויצא אל גלילות אשר נכח מעלה אדומים, ושם לא הזכיר אשר מנגב לנחל, כפ"ז נוכח מעלה אדומים ר"ל מגבול לה היו גלילות הרבה והיו לבנימין, וגליל א' מהם שהוא אשר מנגב לנחל היה ליהודה, ועליו כיון פה אל הגלגל אשר נכח למעלה אדמים, אותו שהוא מנגב לנחל שזה היה מיהודה. ושם כיון על יתר הגלילות שהיו לבנימין, ולשם יצא חוט גבול בנימין. ונליזה זו שנלוז החוט צפונה נמשך עד עין רוגל, כמ"ש והיו תוצאותיו אל עין רגל, ששם התחיל החוט לחזור אל קו הישר עד שעין רוגל היה תכלית הנליזה, וכשבא לגיא בן הנום היה החוט בקו הישר המגביל נגד דביר ואבן בהן. ובזה תבין מ"ש בגבול בנימין (שם, טז - יז) וירד עין רוגל ותאר מצפון ויצא עין שמש ויצא אל גלילות אשר נכח מעלה אדומים וירד אבן בהן, כי החוט שהלך מעין רוגל לעין שמש יצא לחוץ, ובבואו בעין שמש שם תאר עין שמש משלש רוחות, שזה גדר תאר, ומשם יצא אל גלילות מעלה אדומים כי חזר ונלוז לפנים, שגם ע"ז בא לשון יציאה, וירד אבן בהן ושם היה בקו הישר הקודם נגד גיא בן הנום: