וְתָאַר לְשׁוֹן וְנָסַב בְּעוֹגֶל, כְּמוֹ (ישעיהו מד יג): וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ, וְיוֹנָתָן תִּירְגֵּם אֶת כֻּלָּם 'וְיִסְחֹר'.
וְיָצָא אֶל עָרֵי הַר עֶפְרוֹן הַחוּט יוֹצֵא לְצַד הַצָּפוֹן, וְהַגְּבוּל הִרְחִיב עַד עָרֵי הַר עֶפְרוֹן.
וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה אֵין זֶה לְצַד הַמַּעֲרָב, אֶלָּא הַבְּלִיטָה לְצַד צָפוֹן.
וְיִסְחַר תְּחוּמָא מֵרֵישׁ טוּרָא לְמַבּוּעֵי מֵי נֶפְתּוֹחַ וְנָפֵק לְקִרְוֵי טוּרָא דְעֶפְרוֹן וְיִסְחַר תְּחוּמָא לְבַעֲלָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים:
ויצא אל ערי הר עפרון. רצה לומר, בעבר הצפוני, והיו משל יהודה:
ותאר. ענין הקפה וסבוב, כמו (ישעיהו מד יג) ובמחוגה יתארהו:
ותאר הגבול. כבר גדרתי שכל מקום שאומר ותאר, נסב בעוגל של שלש רוחות, ופה הקיף החוט בעוגל ולקח רצועה עגולית מחלקו של בנימין לחלקו של יהודה, כמ"ש חז"ל (יומא יב א) רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ועליו מזבח בנוי, עד שבמעין מי נפתוח נשלם ההיקף הזה. ולכן אצל בנימין (יח, טז) לא נזכר ותאר, כי שם היה החוט בגבנונית העיגול לא בקערוריתו:
ותאר הגבול בעלה. קרית יערים היה ליהודה (פסוק ס), והיה מגביל כל רוחב גבול בנימין (יח, יד - טו), ומ"ש היא קרית יערים כי בעלה אחרת היה בנגב (פסוק כט), והיא בלה שנתנה לשמעון (יט, ג), וע"כ קרא לקרית יערים (ש"א ו, ב) בשם בעלי יהודה. ולפ"ז יצא החוט לצפון אל ערי הר עפרון, ושם הקיף את קרית יערים משלש רוחות ונכנסה בגבול יהודה, אבל כולה היתה בולטת מן קו המצר לצד חוץ נגד נחלת בנימין, ואצל קרית יערים בצד דרומו היה ים אחד או מקום שנקרא כן, וכאשר יצא החוט והקיף קרית יערים שב במסבתו שהקיף את קרית יערים פאת מערבו וצפונו, וחזר בפאת מזרח של קרית יערים ונסב אל דרומו והגיע ימה, וז"ש:
